רד"ק על בראשית י״ז:י״ז

17 וַיִּפֹּל. כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה, דֶּרֶךְ הוֹדָיָה וְהִשְׁתַּחֲוָיָה עַל מַה שֶּׁאָמַר לוֹ מֵעִנְיַן שָׂרָה.

18 וַיִּצְחָק. שָׂמַח בְּלִבּוֹ, כְּתַרְגּוּמוֹ ״וְחָדִי״, לֹא דֶּרֶךְ לַעַג וּשְׂחוֹק.

19 הַלְּבֶן מֵאָה־שָׁנָה. כִּי כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַבֵּן יִהְיֶה בֶּן מֵאָה שָׁנָה אֲפִלּוּ תִּתְעַבֵּר אִשְׁתּוֹ מֵעַתָּה, כִּי בֶּן תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע הָיָה. וְכֵן תִּהְיֶה שָׂרָה בַּת תִּשְׁעִים כְּשֶׁתֵּלֵד. וְהַתְּמִיהָה שֶׁתָּמַהּ לֹא לְפִי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין כִּי כְּבָר אָמַר ״וְהֶאֱמִן בַּה׳״ בראשית טו:ו, אֶלָּא כְּאָדָם הַתָּמֵהַּ וְאוֹמֵר דָּבָר גָּדוֹל הוּא זֶה אִם יַעֲשֶׂה עִמִּי הָאֵל זֶה, וְאָמַר וְאִם־שָׂרָה כִּי זֶה יִהְיֶה יוֹתֵר תָּמוּהַּ בְּעֵינֵי הָעוֹלָם שֶׁזְּקֵנָה בַּת תִּשְׁעִים תֵּלֵד, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהָיְתָה עֲקָרָה בְּטִבְעָהּ.